למה לשכפל את הדרך שבה מומחה חושב, ולא רק את מה שהוא אמר?
כשמבקשים ממודל שפה להסביר משהו שלא מבינים, שלושה דברים קורים שוב ושוב. הוא מסביר יותר מדי, הוא ממציא פרטים בדרך כדי שההסבר יישמע שלם, ובסוף נשארים עם תחושה שלא למדתם כלום ושהנושא רק נהיה מסובך יותר. כשבונים משהו ללקוח, זה גם מסוכן: מקבלים קוד שעובד היום, ואין לכם מושג איך לתקן אותו כשהוא יישבר. הבעיה הזאת היא נקודת המוצא של כל השיטה.
הדוגמה שהניתוח מתבסס עליה היא אנדריי קרפתי, מהמייסדים של OpenAI, מי שהוביל את צוות הראייה הממוחשבת של הטייס האוטומטי בטסלה במשך כחמש שנים, וכיום חלק מצוות האימון המקדים ב-Anthropic. הוא נחשב לאחד המסבירים הטובים ביותר של בינה מלאכותית. גם הוא נתקל באותה בעיה: הוא סיפר בפומבי שניסה לגרום ל-Claude Code ללמד אותו תוך כדי כתיבת הקוד, וזה לא עבד בכלל, כי הסוכן רוצה לכתוב קוד הרבה יותר משהוא רוצה להסביר.
המטרה כאן היא לא חיקוי של קול או של סגנון דיבור. המטרה היא סוכן שמזקק את הדרך שבה המומחה מלמד, ומלמד אתכם באותה דרך: בונה קודם את הגרסה הקטנה ביותר, אומר מה הוא מצפה לראות לפני שהוא מריץ, מראה קודם את הגרסה השבורה, ולא מוסר קוד שלא הריץ בעצמו. וכשהשיטה ברורה, אפשר להפעיל אותה על כל מומחה אחר שמפרסם הרבה: מורה למכירות, סופר שאתם אוהבים, או מאמן שאתם כבר משלמים לו.
ארבעת השלבים במבט אחד
כל התהליך נבנה בתוך Claude Code עם שישה פרומפטים, ומתחלק לארבעה שלבים ברורים. כל שלב מייצר משהו שאפשר לפתוח ולבדוק בעיניים: תיקייה של חומר גולמי, ויקי מקושר, קובץ כללים עם מקורות, ולבסוף סוכן שלא מורשה לטעון שקוד עובד לפני שהריץ אותו. כדאי לעבור עליהם לפי הסדר, כי כל שלב נשען על התוצר של השלב שלפניו.
איסוף המקורות
- בלוגים, תמלולי הרצאות, מאגרי קוד ופוסטים.
- סוכן נפרד לכל מקור, במקביל.
- תיקייה גולמית אחת, תת-תיקייה לכל מקור.
ויקי מקושר
- המודל קורא הכול ובונה עמודים.
- אינדקס, יומן וקישורים בין רעיונות.
- חומר הגלם עצמו לא משתנה.
כללים עם מקור
- שבעה כללים שחולצו מהוויקי.
- לכל כלל ציטוט מדויק ומקום שממנו הגיע.
- בלי מקור, הסוכן חייב לומר שהוא מסיק.
שער הרצה ובדיקה
- תת-סוכן וסקיל שמפעיל אותו.
- הוק שחוסם תשובה עם קוד שלא הורץ.
- מבחנים על משימות אמיתיות.
שלב ראשון: איך אוספים את כל מה שמומחה פרסם?
הסוכן צריך קודם כול את כל מה שנמצא בראש של המומחה, כלומר את כל מה שהוא פרסם בפומבי: פוסטים בבלוג, תמלולים של הרצאות, מאגרי קוד ופוסטים ברשתות. רוב החומר הזה חינמי ופתוח, אבל Claude Code לא תמיד יכול פשוט לגשת אליו, כי חלק מהאתרים חוסמים גישה אוטומטית. לכן הפרומפט הראשון מגדיר לכל מקור את הכלי המתאים לו, במקום להשאיר לסוכן לנחש איך להגיע לכל מקום.
ביוטיוב הכתוביות נמשכו עם שתי חבילות פייתון חינמיות, youtube-transcript-api ו-yt-dlp. ברשת X נעשה שימוש בשירות בתשלום, twitterapi.io, שמשך כמעט את כל הפוסטים שהמומחה פרסם בשנים האחרונות בעלות של בערך דולר אחד. הפרומפט גם מורה להפעיל סוכן אחד לכל מקור כדי שכולם ירוצו במקביל, ולתעד מה כל סוכן הביא כדי שאפשר יהיה לבדוק. גם בהגדרות Claude Code שלי, אגב, אין ריבוי סוכנים בלי בקשה מפורשת, ולכן כדאי לכתוב את זה בפרומפט במילים ברורות.
Collect everything this expert has published publicly.
Sources and tools:
- YouTube lectures: captions via youtube-transcript-api, fallback yt-dlp
- Blog posts: fetch each post, save as markdown
- GitHub repos: README files and docs only
- X posts: twitterapi.io, all posts since the account started
Run one subagent per source, in parallel.
Save to raw/<source>/, one file per item, with the original URL at the top.
Write raw/MANIFEST.md: per source, how many items, how many words, what failed.האיסוף לקח בין 45 דקות לשעה, ובסופו נוצרה תיקייה גולמית אחת עם תת-תיקייה לכל מקור, ובתוכה יותר מ-700 אלף מילים של המומחה עצמו. אפשר היה לעצור כאן ולהפנות את Claude לתיקייה, אבל זו טעות נפוצה. כמות כזו של טקסט לא מסודר לא נכנסת לחלון ההקשר של המודל בצורה שמאפשרת לסנן אותה טוב, וכל שאלה הופכת לחיפוש מחט בערימת שחת. הקובץ שמתעד מה נאסף, מה חסר ומה נכשל, הוא מה שמאפשר לכם לסמוך על השלבים הבאים.
שלב שני: למה ערימת טקסט לא מספיקה, ואיך ויקי פותר את זה?
השלב השני משתמש ברעיון שקרפתי עצמו פרסם: לתת למודל שפה להפוך את מקורות הגלם לוויקי. קובצי המקור לא משתנים בכלל. המודל קורא את כולם, כותב עמוד לכל מקור ולכל רעיון, מקשר בין העמודים, ומנהל אינדקס ויומן של כל מה שנכנס. התוצאה היא בסיס ידע שאפשר לשאול אותו שאלות בצורה הגיונית, כי יש בו יחסים בין רעיונות ולא רק טקסט. יש משהו משעשע בזה: המוח של המומחה נשמר בתוך שיטת הזיכרון שהוא עצמו המציא.
הפרומפט השני פשוט: מדביקים את התיאור של שיטת הוויקי ומבקשים מ-Claude להפעיל אותה על התיקייה הגולמית. הוויקי שנוצר מוצג בכלי הפתקים Obsidian, אבל זו רק שכבת תצוגה, והוא עובד גם בלעדיה. בתוכו יש עמוד לכל דבר שהמומחה כתב או אמר, עמודי נושאים, עקרונות, כללים, שיטות, איך הוא מסביר ואיך הוא מאתר באגים. כל כלל מקושר למקורות שלו, וכל מקור מקושר לכללים שהוא תומך בהם. מי שבונה בסיס ידע כזה לעסק יזהה כאן את הרמות המתקדמות של מוח שני שעובד עם Claude Code.
ההבדל בין ארכיון לבין מפה
תיקייה של 700 אלף מילים היא ארכיון: הכול נמצא שם, אבל כדי למצוא משהו צריך לדעת בדיוק איפה לחפש. ויקי מקושר הוא מפה: כל רעיון מצביע על הרעיונות הקרובים אליו ועל המקורות שתומכים בו. כשמכניסים מקור חדש, המודל לא רק מוסיף קובץ, אלא קורא אותו ומחבר אותו לכל המושגים שהוא נוגע בהם. זה מה שמאפשר לסוכן לענות מתוך הקשר, ולא מתוך קטע אקראי שבמקרה דומה לשאלה.
חשוב לשים לב לסדר הפעולות. קודם אוספים הכול בלי לסנן, ורק אז מסדרים. אם מנסים לסכם ולסנן כבר בשלב האיסוף, מאבדים מקורות שנראו לא חשובים ובדיעבד תמכו בכלל מרכזי. ההפרדה בין חומר גלם שלא נוגעים בו לבין שכבת ידע שהמודל מתחזק, היא גם מה שמאפשר לבנות את הוויקי מחדש אם משהו השתבש, בלי לחזור על שעה של איסוף.
שלב שלישי: שבעה כללים, וציטוט מקור לכל אחד
זה השלב שהופך סוכן שיודע מה המומחה אמר לסוכן שחושב כמוהו. הפרומפט השלישי מחלץ את הכללים מהוויקי, עם דרישה קשיחה: כל כלל חייב להיות מחובר לציטוט מדויק ולמקום שממנו הגיע. אם אין מקור, הסוכן חייב לומר במפורש שהוא מסיק מתוך דברים שהמומחה אמר, ולא להציג את ההסקה כעובדה. כך יצאו שבעה כללים, וכל ציטוט אפשר לפתוח ולהגיע לעמוד המקור, כולל חותמת זמן בהרצאה.
- תבנו את זה, או שאתם לא מבינים את זה: הבנה אמיתית נבחנת ביכולת לבנות את הדבר מאפס, לא ביכולת לתאר אותו.
- קודם הגורם הראשי: מוצאים את החלק האחד שחשוב, מראים שהוא עובד, ומוסיפים דבר אחד בכל פעם. כמעט כל הקורסים שלו בנויים כך.
- לחזות, להריץ, להשוות: אומרים מה המספר הצפוי לפני שמריצים, כי לרוב הקוד ירוץ, אבל בשקט יעבוד קצת פחות טוב.
- להראות קודם את הגרסה השגויה: הוא משאיר בהקלטות את הבאגים שלו בכוונה, כי מהם לומדים.
- להוכיח, לא לטעון: "זה עובד" בלי הרצה ופלט אמיתי הוא טענה, לא עובדה.
- לומר מה הנחתם: התלונה המרכזית שלו על סוכני קוד היא שהם מניחים הנחות שגויות בשמכם וממשיכים איתן בלי לבדוק.
- פשוט מנצח: כל שורה שלא מרוויחה את מקומה יוצאת.
הדרישה לציטוט מקור היא לא קישוט. בלעדיה, מודל שפה ימלא חורים בכללים שנשמעים כמו המומחה ולא באו ממנו, וזו בדיוק הבעיה שהסוכן אמור לפתור: תשובות שנשמעות נכון במקום תשובות נכונות. יש גם מנגנון נוסף שמתגלה בהמשך: כלל שיש מאחוריו רק מקור אחד נשאר בצד, ככלל מועמד, עד שמגיע מקור שני שתומך בו. כך הכללים נשענים על דפוס שחוזר אצל המומחה, ולא על משפט אחד שנאמר פעם בהקשר מסוים.
איך הכללים הופכים לתת-סוכן ולסקיל?
הכללים צריכים לגור במקום שהסוכן באמת קורא. הפרומפט הרביעי מבקש מ-Claude להפוך אותם לשני קבצים. הראשון הוא תת-סוכן: מופע נפרד של Claude עם הוראות משלו, זיכרון משלו וחלון הקשר משלו, כך שכשמעבירים אליו משימה, הוא לא גורר איתו את כל השיחה. בתוך הקובץ יש את שבעת הכללים, תיאור של הדרך שבה הסוכן מדבר, והלולאה שהוא מריץ על כל משימה. זה בעצם מומחה קטן שיושב בתוך הפרויקט.
הקובץ השני הוא סקיל, פקודה שמפעילה את התת-סוכן. כותבים /karpathy-teach ואחריו את מה שנתקעתם בו, והפקודה מעבירה את השאלה לסוכן עם הכללים, ואז מדרגת את התשובה מול רשימת בדיקה, שורה אחת לכל כלל. התוצאה היא לא רק הסבר, אלא גם דוח שמראה אילו כללים התשובה קיימה ואילו לא. מי שרוצה לבנות סקילים כאלה בעצמו יכול להיעזר בסקיל שעוזר ליצור סקילים חדשים, שמכתיב מבנה מסודר לקובץ ולהוראות.
expert-agent/
raw/ # untouched source material, one folder per source
youtube/ blog/ github/ x/
MANIFEST.md
wiki/ # pages the model writes and links
index.md log.md hot.md
sources/ topics/ rules/ methods/
.claude/
agents/karpathy.md # subagent: 7 rules, voice, task loop
skills/karpathy-teach/SKILL.md
skills/karpathy-ingest/SKILL.md
hooks/run-gate.py # blocks "it works" without a runהחלוקה בין התת-סוכן לסקיל חשובה יותר ממה שנראה. התת-סוכן מחזיק את האישיות ואת הכללים, והסקיל מחזיק את התהליך: איך מפעילים אותו ואיך בודקים את התשובה. כך אפשר לחבר את אותו תת-סוכן לתהליכים אחרים, למשל לבדיקת קוד לפני מסירה ללקוח, בלי לשכפל את הכללים. וכשהבנתם נושא, הידע כבר יושב בפרויקט, ואפשר לחבר אותו לסקילים, לסוכנים ולתהליכים אחרים שלכם.
שער ההרצה: למה הסוכן לא מורשה לענות לפני שהריץ את הקוד?
אחד הכללים, להוכיח ולא לטעון, הוא כזה שהסוכן לא אמור להיות מסוגל לדלג עליו. כאן נכנס היתרון של Claude Code: הוא כבר יודע לכתוב ולהריץ קוד, ולכן אפשר לחייב אותו לעשות את זה. הפרומפט החמישי מוסיף שער הרצה בצורת הוק, סקריפט קטן שרץ ברגע שהסוכן מנסה לסיים את התור שלו. אם הסוכן כתב קוד ולא הריץ אותו, ההוק חוסם את התשובה ומחזיר אותו לעבודה עם הודעה אחת: צריך להריץ את זה לפני שאומרים שזה עובד.
זו לולאת אימות שאפויה לתוך הסוכן. הוא כותב, מריץ, בודק ומתקן, ורק אחרי כל זה התשובה מגיעה אליכם. לא צריך לכתוב את ההוק בעצמכם, מבקשים אותו בפרומפט ו-Claude כותב אותו. ההבדל בין הוראה לבין הוק הוא ההבדל בין בקשה לבין חוק: הוראה בקובץ הכללים הסוכן יכול לשכוח באמצע שיחה ארוכה, הוק רץ בכל פעם בלי קשר למה שהסוכן זוכר. אותו עיקרון מופיע גם בסקיל שמחייב אימות לפני הכרזה על סיום, שלא נותן לסוכן לטעון שמשהו עובד בלי הוכחה.
שווה לחשוב מה בדיוק ההוק בודק. הוא לא מעריך אם הקוד טוב, הוא רק בודק שהייתה הרצה אחרי הכתיבה. זו בדיקה פשוטה וזולה, וזו בדיוק הסיבה שהיא אמינה: אין בה שיקול דעת שאפשר לעקוף. את השאלה אם התוצאה נכונה משאירים לכללים האחרים, לחזות לפני שמריצים ולהשוות אחרי, שמכריחים את הסוכן להסתכל על הפלט האמיתי ולא רק לבדוק שלא הייתה שגיאה.
איך נראה מבחן אמיתי של הסוכן?
השלב האחרון הוא לבדוק את הסוכן על משימות אמיתיות, ולא על שאלות דמה. בהדגמה שהניתוח הזה מתבסס עליה, הסוכן התבקש לבנות טוקנייזר מסוג BPE וללמד איך הוא עובד. זה הרכיב שהופך טקסט למספרים לפני שמודל שפה בכלל רואה אותו. מה שמעניין הוא לא התוצאה, אלא הסדר שבו הסוכן עבד:
שלב 1, להגדיר מה זה גמור
לפני שנגע בקוד, הסוכן כתב מה ייחשב סיום של המשימה. זה הכלל של לומר מה הנחתם בפעולה: ההגדרה כתובה, ואפשר לתקן אותה לפני שמתחילים, במקום לגלות בסוף שהסוכן פתר בעיה אחרת ממה שרציתם שיפתור.
שלב 2, הגרסה הקטנה ביותר וחיזוי
הסוכן בנה את הגרסה הקטנה ביותר שעובדת, על קלט זעיר. לפני שהריץ אותה, הוא אמר מה הוא מצפה לראות. אחר כך הריץ והציג את הפלט האמיתי, כך שאפשר לראות אם החיזוי התאים למציאות ואם לא, למה.
שלב 3, הגרסה השבורה ותיקון
הסוכן הראה גרסה שנשברת והסביר למה היא נשברת, ורק אז תיקן. בסוף הוא פירט כל מה שהריץ, מה יצא, מה שינה, ואיזה כלל הנחה כל צעד. במקום גוש קוד עם הכרזה שהוא עובד, מקבלים מעבר הדרגתי שאפשר באמת להבין.
מבחן שני היה בדיקת קוד לפני מסירה ללקוח. הסוכן קיבל סקריפט שמושך תגובות מיוטיוב, שרץ בלי בעיה כש-Claude בדק אותו. הסוכן חזה שהסקריפט יקרוס על אימוג'י בטרמינל רגיל של ווינדוס, הריץ אותו בדיוק כך, והסקריפט אכן קרס לפני שכתב קובץ אחד. כלומר "זה עובד" היה נכון רק בסביבה אחת. אחר כך הסוכן חתך קוד שלא הרוויח את מקומו, והוכיח שהגרסה המקוצרת מוצאת את אותן שאלות כשהריץ את שתי הגרסאות זו לצד זו.
מבחן שלישי בדק שהסוכן ממשיך ללמוד. פקודה נוספת, /karpathy-ingest, מקבלת קישור למקור חדש, בודקת שהוא עוד לא קיים בתיקייה הגולמית, כותבת עמוד מקור, ומעדכנת כל עמוד בוויקי שהמקור נוגע בו. בדוגמה, פוסט אחד על הכתבה קולית ארוכה למודל הוסיף התנהגות חדשה לכלל השישי: לשאול כמה שאלות כשהבקשה דלה, במקום לנחש. כלל מועמד שהיה לו מקור אחד קיבל מקור שני והפך לכלל מלא, והאינדקס, העמוד החם והיומן התעדכנו בלי שמישהו נגע בוויקי ביד.
מתי שווה לבנות סוכן מומחה, ומתי זה מיותר?
השיטה דורשת שעה של איסוף, כמה פרומפטים ובדיקות, ומעט תחזוקה לאורך הזמן. היא מחזירה את ההשקעה כשיש מומחה עם הרבה חומר פומבי וכשאתם חוזרים לנושא שוב ושוב. כשמדובר בשאלה חד פעמית, פרומפט טוב עם דרישה לציין מקורות יעשה את העבודה. הרשימות הבאות עוזרות להחליט לפני שמתחילים.
שווה לבנות
- למומחה יש מאות מקורות פומביים: הרצאות, פוסטים, קוד.
- אתם לומדים תחום חדש לאורך שבועות.
- אתם רוצים לבדוק קוד או תוכן לפני מסירה ללקוח.
- הכללים של המומחה ניתנים לבדיקה ולא רק לטעם.
- אתם מוכנים להוסיף מקורות חדשים לאורך הזמן.
מספיק פרומפט
- צריך תשובה אחת לשאלה אחת.
- למומחה יש רק כמה מאמרים בודדים.
- החומר נמצא מאחורי חומת תשלום שאסור לעקוף.
- אין דרך להריץ או לבדוק את מה שהסוכן מייצר.
- אתם לא מתכוונים לחזור לנושא.
חמש תובנות על בניית סוכן מומחה
שיטה, לא חיקוי
הערך לא נמצא בסגנון הדיבור של המומחה, אלא בדרך שבה הוא מלמד ובודק. שבעה כללים ברורים עם מקור שווים יותר מכל חיקוי של קול או ביטויים אופייניים.
ערימה היא לא ידע
מאות אלפי מילים בתיקייה לא עוזרות לסוכן לענות טוב. ויקי מקושר, עם אינדקס ויחסים בין רעיונות, הוא מה שהופך את החומר הגולמי למשהו שאפשר לשאול עליו.
בלי מקור, זו הסקה
כל כלל צריך ציטוט ומקום. כשאין, הסוכן חייב לומר שהוא מסיק. זה ההבדל בין סוכן שנשמע כמו מומחה לבין סוכן שבאמת נשען על מה שהמומחה אמר.
הוק עדיף על הוראה
הוראה אפשר לשכוח באמצע שיחה ארוכה. הוק שרץ בסוף כל תור חוסם תשובה עם קוד שלא הורץ, בכל פעם, בלי תלות בזיכרון של הסוכן.
להבין, לא רק לקבל
אפשר להעביר את החשיבה לסוכן, אבל לא את ההבנה. סוכן שמלמד בשלבים, חוזה ומראה טעויות, משאיר אתכם מבינים את מה שנבנה ומסוגלים לתקן אותו.
סיכום: איך מתחילים לבנות סוכן מומחה משלכם?
המשפט שמסכם את השיטה הוא של המומחה עצמו: אפשר להעביר את החשיבה למכונה, אבל אי אפשר להעביר את ההבנה. אתם לא חייבים להיות מומחים בכל תחום, אבל אפשר להביא מומחה לתוך הפרויקט ולבנות עליו. ההמלצה המעשית: לבחור מומחה אחד שאתם כבר לומדים ממנו, לאסוף את המקורות שלו לתיקייה אחת, לבנות ויקי, לחלץ כללים עם ציטוט מקור, ולהוסיף שער הרצה. ארבעה שלבים, שישה פרומפטים, ואפשר להתחיל בערב אחד.
אותו מבנה עובד גם בתוך העסק, עם המומחים שכבר יש לכם. נהלים, תשובות של אנשי צוות ותיעוד של מוצר הם חומר גולמי בדיוק כמו הרצאות. סוכן AI לשירות לקוחות שבנוי על בסיס ידע מקושר, ושמחויב לציין מאיפה הגיעה כל תשובה, הוא אמין הרבה יותר מסוכן שעונה מהזיכרון הכללי של המודל וממלא חורים בניחושים.
מי שרוצה לבנות סוכן כזה על הידע של העסק שלו, עם כללים ובדיקות שאפשר לסמוך עליהם, מוזמן לדבר איתי על זה ולבדוק ביחד מאיפה כדאי להתחיל.
שיתוף הפוסט
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין סוכן מומחה לבין שיבוט קול של אדם?
שיבוט קול מחקה את האופן שבו אדם נשמע. סוכן מומחה מחקה את האופן שבו הוא חושב ומלמד: הוא מקבל כללים שחולצו מהכתבים וההרצאות שלו, כל אחד עם ציטוט מקור, ופועל לפיהם בכל משימה. המטרה היא לא שהסוכן יישמע כמו המומחה, אלא שיבנה, יבדוק ויסביר כמו שהמומחה היה עושה, ושתוכלו לבדוק בכל רגע מאיפה בדיוק הגיע כל כלל.
כמה זמן וכסף לוקח לבנות סוכן כזה?
בהדגמה, איסוף המקורות לקח בין 45 דקות לשעה, עם סוכן נפרד לכל מקור שרץ במקביל. משיכת הפוסטים מהרשת החברתית דרך שירות בתשלום עלתה בערך דולר אחד, והכתוביות מיוטיוב נמשכו בחבילות חינמיות. לזה מצטרפים ארבעה פרומפטים נוספים לבניית הוויקי, הכללים, הקבצים ושער ההרצה, ובדיקות על משימות אמיתיות. העלות העיקרית היא השימוש במודל עצמו בזמן העבודה, בעיקר בשלב בניית הוויקי.
למה לא פשוט להפנות את Claude לתיקייה עם כל הטקסטים?
כי מאות אלפי מילים לא מסודרות לא נכנסות לחלון ההקשר בצורה שמאפשרת לסנן אותן טוב. כל שאלה הופכת לחיפוש מחט בערימת שחת, והמודל עלול לענות מתוך קטע שבמקרה דומה לשאלה. ויקי מקושר, עם עמוד לכל רעיון, אינדקס ויומן, נותן למודל מפה של היחסים בין הרעיונות, כך שהוא מוצא את ההקשר הנכון ואת המקורות שתומכים בו.
מה תפקיד הציטוט בכל כלל?
הציטוט מונע מהמודל להמציא כללים שנשמעים כמו המומחה ולא באו ממנו. כל כלל מחובר לציטוט מדויק ולמקום שממנו הגיע, ואפשר ללחוץ ולהגיע למקור, כולל חותמת זמן בהרצאה. כשאין מקור, הסוכן חייב לומר במפורש שהוא מסיק. בנוסף, כלל עם מקור אחד בלבד נשאר ככלל מועמד עד שמגיע מקור שני, כך שהכללים נשענים על דפוס שחוזר אצל המומחה שוב ושוב.
מה זה הוק, ולמה הוא עדיף על הוראה בקובץ?
הוק הוא סקריפט קטן שרץ אוטומטית בנקודה מסוימת בעבודה של הסוכן, כאן ברגע שהוא מנסה לסיים את התור. אם הסוכן כתב קוד ולא הריץ אותו, ההוק חוסם את התשובה ומחזיר אותו לעבודה. הוראה בקובץ הכללים הסוכן יכול לשכוח בשיחה ארוכה, אבל הוק רץ בכל פעם. לא צריך לכתוב אותו בעצמכם, מבקשים אותו בפרומפט ו-Claude כותב אותו לבד.
האם אפשר לבנות סוכן כזה על מומחה אחר?
כן, אלה בדיוק אותם ארבעה שלבים. כל מומחה שפרסם הרבה חומר פומבי מתאים: מורה למכירות, סופר, מאמן או מומחה טכני. ככל שיש יותר הרצאות, פוסטים ודוגמאות, הכללים שיוצאים מדויקים יותר. חשוב לאסוף רק חומר פומבי, לא לעקוף חומות תשלום, ולזכור שהסוכן מייצג את הדרך שבה המומחה מלמד, לא את המומחה עצמו או את דעותיו האישיות.
איך הסוכן ממשיך ללמוד אחרי שנבנה?
פקודת הכנסה מקבלת קישור למקור חדש, בודקת שהוא עוד לא קיים, כותבת עמוד מקור ומעדכנת כל עמוד בוויקי שהמקור נוגע בו. בדוגמה, פוסט אחד הוסיף התנהגות חדשה לאחד הכללים, לשאול שאלות כשהבקשה דלה במקום לנחש, וכלל מועמד קיבל מקור שני והפך לכלל מלא. האינדקס, העמוד החם והיומן התעדכנו בלי שום עבודה ידנית על הוויקי ובלי לקשר עמודים ביד.
האם השיטה מתאימה גם לעסק ולא רק ללמידה?
כן. במקום הרצאות של מומחה, חומר הגלם יכול להיות נהלים, תיעוד מוצר, תשובות טובות של אנשי צוות ושאלות נפוצות. הוויקי מסדר את הידע, הכללים מגדירים איך העסק עונה ועובד, ושער הבדיקה מוודא שהסוכן לא מוסר משהו שלא נבדק. כך אפשר לבנות סוכן שירות או סוכן פנימי שעונה מתוך הידע של העסק ומציין מאיפה הגיעה כל תשובה.