תתי-סוכנים: איך בונים צוות מומחים קטן בתוך Claude Code

מה זה תת-סוכן, ולמה הוא משנה את העבודה עם Claude Code?

דמיינו שאתם מבקשים מ-Claude לקרוא ספר שכתבתם ולתת עליו ביקורת, אבל לא מנקודת מבט אחת. אתם רוצים חמש: מתחילה גמורה בעולם ה-AI, מהנדס תוכנה, בעל עסק, מוציא לאור ומנהל בכיר בחברה גדולה. בהדגמה שהניתוח הזה מתבסס עליה, זה בדיוק מה שקרה: הסוכן הראשי הקים חמישה תתי-סוכנים, נתן לכל אחד דמות ותפקיד (למשל מורה בדימוס בת 58 שלא נגעה ב-AI, או סמנכ"ל תפעול בחברה של 12 אלף עובדים), וכולם קראו את הפרקים במקביל.

הרעיון המרכזי פשוט: השיחה שאתם מנהלים עם Claude היא המתאמת. היא זו שמדברת איתכם, ויכולה להפעיל כמה תתי-סוכנים שתרצו. כל תת-סוכן מקבל משימה, עובד בחלון הקשר נקי משלו, ומחזיר דוח קצר. תתי-הסוכנים לא מדברים ביניהם ולא מדברים איתכם, רק עם השיחה הראשית. זה קשר של אחד לאחד בין כל תת-סוכן לשיחה שהפעילה אותו, ולא קבוצה שמתייעצת. גם כשחמישה תתי-סוכנים רצים יחד, כל אחד מהם לא יודע מה האחרים עושים.

נשמע כמו פרט טכני, אבל ההשלכות גדולות. תת-סוכן שקרא עשרות קבצים וצרך 20 אלף טוקנים מחזיר לשיחה הראשית רק את השורה התחתונה. השיחה שלכם נשארת ממוקדת, התשובות נשארות חדות, ואפשר להמשיך לעבוד שעות בלי שההקשר יתמלא בזבל.

איך נראה תת-סוכן מבפנים, ולמה זה רק קובץ מרקדאון?

יש שני סוגים של תתי-סוכנים. הראשון מובנה: Claude מפעיל אותו לבד, למשל סוכן מחקר או סוכן שסורק את הקוד, ולפעמים הוא מופיע בלי שביקשתם. גם חמשת המבקרים מההדגמה היו מהסוג הזה, סוכנים כלליים שקיבלו פרומפט שונה. הסוג השני הוא תת-סוכן מותאם אישית, ושם מתחיל הכוח האמיתי.

תת-סוכן מותאם הוא קובץ מרקדאון אחד שיושב בתיקיית הסוכנים של הפרויקט. בדיוק כמו קובץ של סקיל: למעלה כותרת עליונה בפורמט YAML עם ההגדרות, ולמטה ההוראות עצמן. בגלל שזה רק קובץ, אפשר לשלוח אותו לצוות, להעלות למאגר קוד או להעתיק בין פרויקטים. כך נראה סוכן שתפקידו לתקוף תוכניות עסקיות ולחפש בהן חורים:

---
name: plan-roaster
description: Use when the user wants an adversarial critique of an
  idea, plan or strategy. Trigger on "roast my plan" or "review my plan".
tools: Read, Grep, Glob
model: haiku
color: pink
memory: project
---

You are a devil's advocate. Do not agree with the user.
Find every weak assumption, missing resource and risk in the plan.
Return a short report: top 5 flaws, worst-case scenario, one fix each.

החלק החשוב ביותר בקובץ הוא שדה התיאור. Claude לא קורא את כל הסוכנים והסקילים שלכם בכל פעם. הוא קורא רק את השם והתיאור, ומחליט אם הם רלוונטיים לבקשה. רק אם כן, הוא טוען את כל ההוראות. זה העיקרון של חשיפה הדרגתית, והוא חוסך המון טוקנים. המשמעות המעשית: תיאור מדויק שווה הפעלה בזמן הנכון, ותיאור מעורפל שווה סוכן שלא מופעל אף פעם, או מופעל כשלא צריך.

אילו הגדרות שווה להכיר בכותרת העליונה?

מעבר לשם ולתיאור, יש כמה שדות שמשנים את ההתנהגות של תת-הסוכן בצורה משמעותית. את הרשימה המלאה אפשר למצוא בתיעוד הרשמי, והדרך הקלה היא לתת ל-Claude לקרוא אותו ולבנות בשבילכם את הכותרת לפי מה שהסוכן צריך לעשות ומה אסור לו. אלה השדות החשובים ביותר:

• כלים מותרים ואסורים: אפשר לתת לתת-סוכן רק כלים של קריאה, כך שלא יוכל לכתוב או לערוך קבצים בשום מצב. אפשר גם לפרט אילו חיבורי MCP מותרים לו ואילו סקילים הוא יכול להפעיל.
• מודל: Haiku, Sonnet או Opus, או ירושה מהשיחה הראשית. לרוב, תת-סוכן שקורא ומסכם לא צריך את המודל היקר.
• זיכרון: זיכרון ברמת הפרויקט, ברמת המשתמש, מקומי, או בלי זיכרון בכלל. סוכן בלי זיכרון מתעורר עיוור לגמרי, וזה בדיוק מה שרוצים ממבקר חיצוני.
• מספר סבבים מקסימלי: תקרה שמונעת מתת-סוכן להסתובב בלולאה של חיפוש או סקירה בלי סוף.
• צבע: נשמע קוסמטי, אבל כשכמה סוכנים רצים יחד, הצבע מאפשר לזהות מיד מי עובד עכשיו.

עוד החלטה אחת: היכן הקובץ יושב. תת-סוכן ברמת הפרויקט נמצא בתיקיית .claude/agents של המאגר, וכל מי שמקבל את המאגר מקבל גם אותו. תת-סוכן גלובלי יושב בתיקיית המשתמש וזמין בכל פרויקט במחשב, אבל לא עובר לאף אחד אחר. מכיוון שזה רק קובץ, העברה בין שתי הרמות היא עניין של שנייה.

איך יוצרים תת-סוכן ראשון בכמה דקות?

הדרך הקלה ביותר היא הפקודה /agents. היא מציגה את הסוכנים שרצים כרגע, את הספרייה של הסוכנים המובנים ואת הסוכנים של הפרויקט, כולל המודל והזיכרון של כל אחד, ומאפשרת ליצור סוכן חדש בעזרת Claude עצמו. זה הסדר שעובד:

יש גם דרכים נוספות להפעיל תת-סוכן: לבקש אותו בשמו במפורש, לתייג אותו, או להגדיר בתיאור שישמש באופן יזום כדי שיופעל בנדיבות. מי שעובד בשיטה מסודרת של פיתוח עם סוכנים ימצא ערך גם בסקיל לפיתוח מונחה תתי-סוכנים, שמחלק משימות גדולות לתתי-סוכנים לפי תוכנית.

למה תת-סוכן לא מופעל, ואיך מתקנים את זה?

ההדגמה כללה גם כישלון, והוא מלמד יותר מההצלחה. סוכן הביקורת נוצר, קיבל בקשה של "תבקר לי את התוכנית" על דוכן גלידה בחוף בשיקגו בלי מקרר ובמחיר של 20 דולר לכדור, ולא הופעל. במקומו רץ סקיל קיים עם שם דומה.

כשביקשו מ-Claude לנתח למה, התברר שיש שתי סיבות. הראשונה מכנית לגמרי: מירכאות שנפתחו בתיאור ולא נסגרו שברו את הכותרת העליונה. השנייה היא התנגשות: סקיל וסוכן עם תיאורים דומים מתחרים על אותה בקשה, ו-Claude בחר בסקיל. הפתרון הנכון להתנגשות הוא לא לתקן את הניסוח עד אינסוף, אלא להחליט על תפקידים: הסקיל מגדיר את התהליך, ובתוכו הוא מפעיל את תת-הסוכן.

אחרי התיקון והבקשה המפורשת, סוכן הביקורת רץ, קרע את התוכנית לגזרים, וצרך 22.8 אלף טוקנים. אפשר היה לפתוח את החלון שלו ולראות את הפרומפט המדויק שהשיחה הראשית שלחה אליו. לשיחה הראשית חזר רק סיכום קצר, כמה שורות במקום עשרות אלפי טוקנים. זו בדיוק ההבטחה של תתי-סוכנים בפועל.

מומחים, חיסכון וקנה מידה: איך משתמשים בזה נכון?

הדרך הטובה לחשוב על תתי-סוכנים היא כמו על צוות של מומחים. השיחה הראשית, עם הסקילים שלה, היא איש כל המשימות. תתי-הסוכנים הם המומחים: אחד לבדיקות אבטחה, אחד לבדיקות קוד, אחד לתיעוד, אחד למסדי נתונים. כל אחד טוב מאוד בדבר אחד. זה אותו היגיון שמניע מסגרות מרובות סוכנים כמו הכלי CrewAI, רק בתוך סביבת העבודה שכבר פתוחה אצלכם.

יש גם מאגרים פתוחים עם מאות תתי-סוכנים מוכנים, מאדריכלי ממשקים ועד מומחי שפות תכנות. זו דרך מצוינת לשאול מומחיות של אחרים, אבל עם זהירות: קובץ מרקדאון מהאינטרנט יכול להכיל הוראות זדוניות. כדאי לקרוא כל קובץ לפני שמכניסים אותו, ואפשר אפילו להקים תת-סוכן שכל תפקידו לסרוק קבצים כאלה, עם הרשאות קריאה בלבד.

בצד העלויות, העיקרון הוא בוס חכם ועובדים זולים. צריך לקרוא דוח של 300 עמודים ולשלוף ממנו שלוש עובדות? אין סיבה לתת ל-Opus לעשות את זה. תת-סוכן על Haiku קורא הכול ומחזיר סיכום קצר. וכשצריך עשרות סוכנים כאלה בבת אחת, כבר מגיעים לעולם של תהליכים דינמיים ב-Claude Code, שמפעילים תתי-סוכנים בקנה מידה גדול. באחת הבדיקות הרצה כזו הפעילה 210 תתי-סוכנים במקביל ושרפה את מכסת הסשן במהירות, אז כדאי להיזהר.

איך תתי-סוכנים חוסכים כסף ושומרים על שליטה?

היתרון הכלכלי של תתי-סוכנים הוא אולי הסיבה המעשית הטובה ביותר להתחיל להשתמש בהם. נניח שצריך לקרוא דוח מחקר של 300 עמודים ולשלוף ממנו שלוש עובדות מעניינות או תקציר קצר. אם הדוח לא טכני במיוחד, אין שום סיבה לתת ל-Opus לקרוא את כולו, וכנראה שגם לא ל-Sonnet. תת-סוכן על Haiku קורא את הכול בחלון נפרד, ומחזיר לשיחה הראשית רק את מה שביקשתם. החשבון יורד, והשיחה הראשית לא מתמלאת במאות עמודים שלא תקראו שוב.

כך נבנית מערכת של בוס חכם ועובדים זולים. המודל החזק, זה שאתם מדברים איתו כל יום, מתכנן ומסיק מסקנות, והמודלים הזולים עושים את הקריאה, החיפוש והעבודה החוזרת. זה חוסך כסף, וגם מאיץ את העבודה, כי עובדים קטנים רצים במקביל. אותו עיקרון בדיוק עומד מאחורי עבודה עם צוות אנושי: לא שולחים את המנהל הבכיר לסכם כל מסמך.

לשליטה יש עוד כלי אחד שכדאי להכיר: תקרת סבבים. אם תת-סוכן עלול להיכנס ללולאה של חיפוש או של סקירת קוד, אפשר להגדיר שיעצור אחרי מספר סבבים מסוים, למשל עשרה. רוב העבודה עם תתי-סוכנים היא מחקר ומשימות ממוקדות שלא נוטות להסתחרר, ולכן לא תמיד צריך את זה, אבל זה ידית שימושית כשנותנים לסוכן משימה פתוחה יותר או כשהוא עובד בלי שאתם צופים בו.

חמש תובנות על עבודה עם תתי-סוכנים

סיכום: איך להתחיל לעבוד עם תתי-סוכנים?

ההמלצה המעשית היא להתחיל עם סוכן אחד שפותר כאב אמיתי. סוכן מחקר על מודל זול, סוכן ביקורת בלי זיכרון, או סוכן שקורא מסמכים ארוכים ומחזיר תקציר. בונים אותו עם הפקודה /agents, מקצרים את התיאור, מגבילים את הכלים, ומשפרים אחרי כל שימוש. סוכנים שרוצים לשתף עם הצוות נשמרים בפרויקט, וסוכנים אישיים נשמרים ברמת המשתמש.

אותו עיקרון של מומחים קטנים עם תפקיד מוגדר עובד גם מחוץ לסביבת הפיתוח. עסק שרוצה, למשל, סוכן AI לשירות לקוחות, צריך בדיוק את אותן החלטות: מה הסוכן יודע, לאילו מערכות מותר לו לגשת, ומתי הוא מעביר את השיחה לאדם.

מי שרוצה לדבר על סוכנים כאלה לעסק שלו, מוזמן לפנות אליי ישירות.